ליטורגיה

משך המאות הקוסטודיה של ארץ הקודש יכלה לבטא עצמה רק בשפה של תפילה ושל הליטורגיה. לא היה מרחב רב להפצת הבשורה או לכהונה קהילתית. בזמן האחרון, תודה לאל, יש לנו יותר מרחב לשקף את ייעודנו מרובה המטרות ואופיו.

אף על פי כן, הליטורגיה נותרת מימד בסיסי של שירותיה של הקוסטודיה. אנו מתייחסים בעיקר לעלייה לרגל ולעריכת הליטורגיה בכנסיית הקבר ובבזיליקה של הבשורה.

עלייה לרגל הינה ההיבט הטיפוסי ביותר של החיים הליטורגיים של הקוסטודיה.

העליות לרגל "הקטנות" לירדן, עמאוס, בית פגי ואתר העלייה השמיימה, ה-אבינו שבשמיים [פאטר נוסטר], האדון בכה (דומינוס פלוויט], עין כרם וחדר הסעודה האחרונה ועליות לרגל אלו אכן החיו והעניקו חיים מחודשים באבנים העתיקות הללו.

כל יום משך כל השנה בכנסיית הקבר, אפילו כשמספרם הלך וקטן, האחים הפרנציסקאנים ערכו תהלוכה מתחנה לתחנה בעקבות צעדיו של ישוע במסעו האחרון בחג הפסח. חוויה איטית זו, פעילות זו של תפילה הינה קלה חד פעמית, אולם כל יום! אותו דבר, ניתן לומר על הליטורגיות היומיות בבזיליקה שבבית לחם. אנו משאירים זאת לך לדמיין לא רק את העושר הרוחני, אלא גם את העול, של פעילות ליטורגית זו משך התקופה המיוחדת של השנה הליטורגית, בייחוד בשבוע הקדוש ובחג הפסחא.

ליטורגיה