סטאטוס קוו

קריאה לשירות הכנסייה: ''בואו ולכו אחריי

סטאטוס קוו

יוונים וארמנים לפני כנסיית המולד בבית לחם

"סטאטוס קוו" או "סטאטו קוו", כפי שמכונה באופן תדיר בהקשר לארץ הקודש בפרסומים רבים – מתייחס, במובנו הרחב, למצב שבו קהילות נוצריות בארץ הקודש מוצאות את עצמן במערכת יחסים עם הממשלות באזור.

באופן ספציפי, "סטאטוס קוו" מיוחסת למצב שבו קהילות נוצריות מצאו עצמן במקומות הקדושים שבארץ קודש, מצבים שניתן להתייחס אליהם כבעלות על זכויות פנימיות, הן כיחידים והן ביחד עם זרמים דתיים אחרים, בכנסיית הקבר, בבזיליקה של המולד שבבית לחם ובקבר של מרים הבתולה שבירושלים.

החיים שבמקומות הקדושים הינם בלתי נפרדים מהמשטרים הפוליטיים בארץ הקודש, אשר לאט לאט הוביל למצב שנכפה כיום. משך המאה ה-17 וה-18, היוונים האורתודוכסים והקתולים היו במאבק מתמשך על מספר מקומות קדושים [כנסית הקבר, קבר מרים הבתולה ובית לחם]. היתה זו תקופה של "סכסוכי בין האחים והתערבות פוליטית". דרך אירועים כאובים אלו, הגיעו אל מצב סביר של הצהרה רשמית שאירעה ב-8 בפברואר בשנת 1852 ואליהם התייחסו כ"סטאטו קוו".

ה"סטאטו קוו" במקומות הקדושים שבארץ הקודש, בייחוד בכנסיית הקבר, קובעים את נושאי הבעלות של המקומות הקדושים שבארץ הקודש, ובאופן קונקרטי יותר, המרווחים שבתוך המקומות הקדושים ואפילו בהתייחס לזמנים ולמשך הזמן של הפונקציות, התנועות, הנוהג וכיצד הוא ממומש, באם מדובר בשירה או בקריאה פשוטה.

הכרחי לזכור כי הקהילות הרשמיות שבכנסיית הקבר, מעבר לעדה הלטינית,ישנם היוונים, הארמנים, הקופטים והסורים ובעבור כל שינוי שנעשה, יש לקחת בחשבון את כל הקהילות. הקהילות של כנסיית הקבר מווסתת ע"י לוח השנה הולם בעבור כל זרם נוצרי. ביחס לקהילה הקתולית, הפרנציסקאנית קובעים את החגים בהתאם לסדר של הטקסים שהתבססו לפני הרפורמה של מועצת הוותיקן השנייה משום שזה מעניק את הזכות, הנרכשת במסורת ה"סטאטו קוו" בהתייחס לתפילת ערבית הראשונה, שחרית, סעודת האדון [מיסה] ופונקציות אחרות הנקשרות לכך [תהלוכות, ברכות עם קטורת ועוד].

פירמאן עותומאני

על מנת להבין טוב יותר מצב שכזה הכרחי להבין את חלק מקווי המתאר ההיסטוריים. מייד לאחר הכניסה לקונסטנטינופול, מוחמד השני טען כי הפטריארך היווני אורתודוכסי של קונסטנטינופול והרשויות הדתיות והאזרחיות מייצגים את כל הנוצרים המתגוררים באימפריה. החל מרגע זה ואילך, הקהילות הדתיות האורתודוכסיות של יוון, המשביעים את עצמם כנתיני האימפריה העותומאנית, ולכן יכלו להגיע לארץ הקודש ולהיות בעלי השפעה יעילה על הסולטאנים, לטובתם במקומות הקדושים. אנשי הדת היוונים יכלו להחליף את כהני הדת המקומיים באופן פרוגרסיבי. החל משנת 1634, הפטריארך האורתודוכסי של ירושלים תמיד היה יווני.

בתקופה זו, גם כן, כהני הדת היוונים החלו לטעון על בעלות על המקומות הקדושים. בשנת 1666 [1566 הכרונולוגיה לא הגיונית], הפטריארך האורתודוכסי גרמאני דרש את הזכויות על הבזיליקה של בית לחם. לכן מאוחר יותר הם אושרו מחדש ע"י הפטריארך סופרוניוס ה-4 [1579-1608] ו-תיאופאניוס [1608-1644]. דרישה דומה התייחסה גם לכנסיית הקבר שבירושלים. ניסיונות כאלו הופסקו, מעל לכל, תודות להתערבות של ונציה ושל צרפת במועצה העליונה של האימפריה העותומאנית בשנת 1633, הפטריארך תיאופאניוס היה יכול להשיג צו רשמי המתוארך לתקופתו של עומאר (638), אשר מעניק לפטריארך היוני אורתודוכסי את הזכויות על מערת המולד, הגולגלתא ואבן המשיחה.

‎מעצמות המערב הצליחו להשיג, בלחץ האפיפיור אורבן ה-7, מגבלות של הצו. ברם, דבר זה נתהפך בשנית בשנת 1637. בתקופה זו, ונציה, אוסטריה ופולין היו במלחמה נגד האימפריה, ולכן לא יכלו להשפיע כלל לטובת הפרנציסקאנים. המצב היה אף יותר דרסטי בשנת 1676 כאשר הפטריארך דוסיתאו [1669-1707] השיג צו אחר שבו אושרה בעלות בלעדית על כנסיית הקבר. בעקבות מחאות מהמערב, המועצה העליונה של האימפריה העותומאנית מינתה בתי משפט מיוחדים על מנת לבחון את המסמכים השונים. בשנת 1690, באמצעות צו מיוחד, הוצהר ע"י בתי המשפט כי הפרנציסקאנים הינם מחזיקים בתואר החוקי של הבעלות בבזיליקה. מאז המעצמות המערביות היו תמיד פעילות ביחס לממשל העותומאני על מנת להבטיח את הזכויות הקתוליות במקומות הקדושים. היה זה הסכם השלום של קרלוביץ (1699), פאסארוביץ (1718), בלגרד (1739) ו-סיסטוב (1791). ברם, התוצאות האפקטיביות של התערבות זו היו מעטות.

‎בשנת 1767, לאחר מהומות ליממות ומעשי ונדליזם אשר כללו את מעורבותה של האוכלוסייה המקומית, היוונים האורתודוכסים והפרנציסקאנים, המועצה העליונה של האימפריה העותומאנית הנפיקה צו אשר העניק ליוונים האורתודוכסים את הבזיליקה שבבית לחם, קבר של הבתולה מרים וכמעט את כל הבזיליקה של כנסיית הקבר.
‎למרות הפנית ההולמות של האפיפיור קלמנט ה-13 למעצמות המערב, הצו אושר והמצב של המקומות הקדושים נקבעו וקובעות באופן המגדיר כעת את הזמנים, ואת אותם הפרטים הקטנים.

‎במאה ה-19 השאלה של המקומות הקדושים הפכה לקונוטציה פוליטית, בייחוד בין צרפת ורוסיה. צרפת היתה המגינה הבלעדית של זכויות הקתולים, בשעה שרוסיה דאגה לזכויות הנוצרים האורתודוכסים. בשנת 1808 שריפה גדולה בבזיליקה של כנסיית הקבר כמעט והרסה לחלוטין את המבנה של הצלב של כנסית הקבר. היוונים השיגו הרשאה לבנות מחדש את המתחם שלהם, אשר עומד על מקומו כיום. בשנת 1829,הזכויות של האורתודוכסים הארמנים בבזיליקה הוכרו באופן ברור.

‎בשנת 1847, היוונים הסירו את כוכב הכסף הממוקם במקום לידתו של ישוע האדון במערה שבבית ללחם. על גבי הכוכב, היתה אמרה שהיתה מוטבעת ולכן העידה על בעלות לטינית על המקום. בשנת 1852, שגריר צרפת במועצה העליונה של האימפריה העותומאנית, דרש בשם המעצמות הקתוליות את האישור מחדש של הזכויות של הפרנציסקאנים שלפני 1767 ובייחוד דרש להשיב את הכוכב למערה.

הקיסר העותומאני, תחת הלחץ של הצאר ניקולאי, סרב והנפיק צו חדש שבו הצהיר על הסטאטוס קוו [כלומר, המצב שנכפה החל משנת 1767] שיישאר. מאז, למרות מאמצים חוזרים ונשנים ומלחמות שונות, המצב נותר ללא שינוי, אפילו שהכוכב הוחזר למקומו. אף על פי כן, לאחר נפילת האימפריה העותומאנית והקמת המנדט הבריטי, הסטאטוס קוו שונה במקצת. מצב זה כיום נחשב לעובדה נתונה, מורשת.

מערכת היחסים והקשרים ביו הקהילות הנוצריות השונות עדיין נשלטים ע"י הסטאטוס קוו, אולם הם חמים וידידותיים.

  • הדיאלוג האקומני חלחל לתוך הסכוך ההיסטור
  • לא קיימת עוד, לפחות מצידם של הקתולים, האשמה של "גזל" של המקומות הקדושים.
  • להיפך, הנוכחות הנוצרית במקומות אלו הינה יקרה מפז ועשירה על מנת לשמר את הזכויות הנרכשות.
  • Iכיום, המפגשים התקופתיים והדיונים בקרב הקהילות השונות התמקדו מעל לכל בשחזור של הבזיליקות ובאפשרות של חלוקה טובה יותר של ליטורגיות שונות.
  • ההחלטות נעשו בהתאם לקהילות הנוצריות השונות, ללא התערבות חיצונית, באם מדובר בהתערבות פוליטית או אזרחית.
  • סטאטוס קוו

    • פברואר
      • ב
      • ג
      • ד
      • ה
      • ן
      • ש
      • א
      • 1
      • 2
      • 3
      • 4
      • 5
      • 6
      • 7
      • 8
      • 9
      • 10
      • 11
      • 12
      • 13
      • 14
      • 15
      • 16
      • 17
      • 18
      • 19
      • 20
      • 21
      • 22
      • 23
      • 24
      • 25
      • 26
      • 27
      • 28

    לוח שנה

    03/04/2015 CELEBRATIONS

    Calvary: 8.00 The Lord's Passion Via Crucis: 11.30 Holy Sepulchre: 16.00 Office – 20.10 Funeral Procession

    05/04/2015 CELEBRATIONS

    Easter Sunday Holy Sepulchre: 7.30 Simple Entrance – 8.00 Solemn Mass & Procession – 17.00 Daily Procession

    06/04/2015 CELEBRATIONS

    Emmaus (Qubeibeh): 10.00 Solemn Mass (Custos) – 14.30 Vespers Holy Sepulchre: 8.00 Solemn Mass – 17.00 Daily Procession

    24/04/2015 CELEBRATIONS

    Capernaum: 17.00 Solemn Mass

    26/04/2015 CELEBRATIONS

    Jericho: 9.30 Solemn Mass

    2011 - © Gerusalemme - San Salvatore Convento Francescano St. Saviour's Monastery
    P.O.B. 186 9100101 Jerusalem - tel: +972 (02) 6266 561 - email: custodia@custodia.org